ללדת אחרי קיסרי - שירה גרפיט

מאת לין ליץ', פיזיותרפיסטית המתמחה בבריאות האישה והאיברים הפנימיים, בעלת 20 שנות ניסיון.

חלק נכבד מתהליך ההחלמה לאחר ניתוח קיסרי נמצא בשליטתה של היולדת. חוץ מאשר "לקחת את זה בקלות", יולדות מקבלות מידע מועט על שיטות בהן תוכלנה להשתמש במניעת בעיות כואבות בהמשך הדרך. עם זאת, למרות שיולדות מקבלות מעט מאוד מידע מהרופאים או ממקורות אחרים, ישנה פעילות אחת פשוטה שיכולה לסייע בהחלמה וגם את הפרוגנוזה לטווח ארוך - עיסוי לצלקת הניתוחית.

מתי אפשר להתחיל בעיסוי הצלקת?
כאשר הרופא המטפל מאשר כי הצלקת הניתוחית נרפאה היטב (בדרך כלל בבדיקה השגרתית המתבצעת כשישה שבועות לאחר הלידה), ניתן להתחיל לעסות את הצלקת הקיסרית. מומלץ שלא להתחיל מוקדם יותר כיוון שהדבר עשוי להאט את תהליך הריפוי ואינו מומלץ. לאחר קבלת האישור לא כדאי להתעכב כדי להפיק את מירב התועלת! כמו כן, גם אם עברו חודשים או אפילו שנים מאז הקיסרי, זה עדיין לא מאוחר מדי להתחיל כדי להשיג שיפורים.

למה בכלל לעסות את הצלקת?
כאשר רקמה צלקתית נוצרת היא שולחת סיבים באקראי לכיוונים שונים. כמו כן, היא גם עלולה להיצמד לרקמות אליהן לא היינו רוצים שתידבק, בעיקר fascia ואיברים (Fascia היא קבוצה של רקמות חיבור, המכסות או קושרות יחד חלקי גוף כגון שרירים או איברים)

היווצרות רקמה צלקתית בבטן יכולה לגרום להידבקויות. הידבקויות הן קבוצה של רקמות צלקתיות הקושרות יחד חלקי גוף שאין ביניהם קשר כלל. כל רקמה הבאה במגע עם הרקמה הצלקתית עשויה להידבק אליה. בניתוחים קיסריים הדבר שכיח מאוד, עשויות להיווצר הדבקויות לשחלה, למעי הגס או בין שלפוחית השתן והרחם. ניתן לתאר את הסיבים היוצרים את הצלקת כמו גליל צמר שהתבלגן כאשר קיפץ מצד לצד בתוך חדר, עוטף הכל מלבד המקום בו הוא אמור להיות! רקמה צלקתית צריך להיווצר כמו שצריך.

"שיטת האימון?" לעסות את הצלקת הניתוחית!

מה קורה אם לא מעסים את הצלקת?
לנשים רבות לא נאמר מעולם לעסות את החתך הניתוחי שלהן. הוראות "ריפוי" מתייחסות לעיתים קרובות למראה החיצוני - כדי למנוע אדמומיות, ולעקוב אחר סימנים של זיהום. השנים עוברות ואותן הנשים שנותחו עשויות לסבול ממצבים רפואיים שונים, ללא בדיקה רפואית מעמיקה אפילו לא יהיה ניתן לקשר בעיות אלה עם הניתוח הקיסרי שעברו בעברן.

הבעיה הנפוצה ביותר היא גב תחתון וכאבי אגן. רקמה צלקתית נדבקת לכל הרקמות המצויות מול ה- sacrum, עצם העצה. עצם העצה היא עצם משולשת הממוקמת בבסיס עמוד השדרה ומחברת את עצם הירך משני הצדדים ומהווה חלק של האגן. עצם העצה צריכה להיות מסוגלת להתכופף קדימה ואחורה עם כל תנועה שלנו.

ישנה fascia (קבוצת רקמות חיבור) המחברות בין עצם הערווה סביב הרחם, שלפוחית השתן, המעי הגס ומתחברות בחזרה לעצם העצה. ישנה גם רצועה יוטרוסקראלית (uterosacral ligament), (עוד רצועה גדולה של הרחם), שיכול להיות הדוקה בין הרקמה הצלקתית ומונעת מעצם העצה לנוע באופן החופשי כפי שהיא אמורה כאשר אנו מתכופפים, מסתובבים והולכים. מוגבלות זו בניידות הרקמה גורמת לניידות מוגבלת של עצם העצה, מה שמוביל לכאבים בגב התחתון.

הצטלקות מניתוח קיסרי יכולה לגרום לצורך במתן שתן בתדירות גבוהה. קשה להאמין אך תופעה זו יכולה להתעכב ולהגיע 10 עד 15 שנים לאחר הניתוח! אישה עשויה למצוא עצמה מרגישה כאילו עליה להתרוקן משתן כל 15-20 דקות, גם אם אתה רק כרגע נתנה שתן. נשים צעירות יחסית מופתעות מאוד לנוכח אי השליטה על שלפוחית השתן, הן נלחצות מהעובדה שעליהן להישאר במרחק קצר משירותים או שעליהן ללבוש תחבושות ייעודיות לספיגת שתן.

אז מה בעצם קורה? רקמה צלקתית מהחתך הניתוחי בבטן התחתונה מונעת משלפוחית השתן להתרחב במלואה. שלפוחית השתן המנסה להתרחב, פוגעת ברקמה הצלקתית ושולחת אות למוח האומר כי הגיע הזמן לרוקן את שלפוחית השתן. ככל שהרקמה הצלקתית יותר גדולה, שלפוחית השתן יכולה להתרחב פחות, וכך הצורך להתרוקן יהיה תכוף יותר.
נא לא להתייאש! האימון המדובר הוא לא כמו שגרת פעילות גופנית מקיפה כיוון שלא נדרשת מוטיבציה מיוחדת כדי לעשותה. כמה דקות של מאמץ בהן יתבצע עיסוי טוב לשחרור רקמת הצלקת יסייעו בחזרה לשגרת מתן שתן בצורה נורמאלית, כל שעתיים עד שלוש שעות.

רקמת הצלקת עשויה לגרום לכאבים קשים, כאבי אגן וכאבים בזמן קיום יחסי מין. הידבקות איברים באגן יוצרת כאב עצום. האיברים שלנו הם מבנים רגישים מאוד וכאשר ניידות מוגבלת, הכאב הוא בלתי נמנע. בזמן קיום יחסי מין הרחם צריך לפנות מקומו כלפי מעלה. אם רקמה צלקתית מפריעה לתנועה, דחיפה לעומק במהלך קיום יחסי יכולה להיות ממש מייסרת. כאבים אלה עשויים להוביל לעיתים קרובות להימנעות כמעט מוחלטת מיחסי מין, דבר העלול להביא למתיחות רבה במערכת היחסים בין בני הזוג.

בעיות פוריות: ישנו חשש גדול לאותם בני זוג המעוניינים להוליד ילדים נוספים בעתיד, הם עשויים לגלות כי הידבקויות אלו גורמות לבעיות פוריות. התקוות להולדת ילדים נוספים פוגשות מציאות בה יש צורך בהתערבות כירורגית על מנת להצליח להביא ילדים נוספים, וגם אז ההצלחה איננה מובטחת.

עיסוי הצלקת הקיסרית לא בהכרח ימנע את כל המופעים של בעיות אלו, המטרה כאן היא להפחית את הסיכונים ו/או ההשפעות של בעיות אלה על הבריאות העתידית של האישה בטווח הקצר והארוך.

כיצד פועל עיסוי רקמות הצלקת?
כאשר מעסים את הצלקת בעצם עוזרים לרקמת הצלקת להיווצר במקומות הנכונים ומונעים ממנה להיווצר במקומות שאינם רצויים, כמו על ה- fascia (קבוצת רקמות חיבור) ובאיברים הסמוכים. עיסוי יכול להביא לזרימת דם מוגברת, דבר המועיל לריפוי האזור. העיסוי מסייע בהחלקתן ובהעלמתן של צלקות עבות והוא יכול לעזור למנוע מרקמת הצלקת לגדול במהלך השלב הראשון של הריפוי.

צלקת נרפאת בשני שלבים. השלב הראשון(immature) הוא שלב יצירת הצלקת ואיחוי החתך. בשלב זה הצלקת יכולה להיות מגרדת, כואבת או רגישה כיוון שקצות העצבים בתוך הרקמה מתאחות. בתחילה הצלקת תראה אדומה, אך בסופו של דבר תשנה צבעה לצבע העור הרגיל עם התבגרותה. ניתן להגביר אפקט זה של התבגרות הצלקת באמצעות אימוני עיסוי תוך כדי חימום האזור בשלב זה.

השלב השני הוא צלקת בשלה (mature). לאחר ניתוח קיסרי רקמה צלקתית עלולה להצטבר במשך תקופה של עד כשנתיים. כאשר רקמה צלקתית כבר לא נוצרת אז הצלקת נחשבת כבוגרת. בשלב זה, עיסוי עדיין יועיל אבל כאן תידרש גישה משמעת חזקה יותר. יש לזכור כי אף פעם לא מאוחר מדי כדי להפיק תועלת מעיסוי הצלקת הניתוחית.

מה היא הדרך הטובה ביותר לעיסוי הצלקת הניתוחית?
ברגע שהצלקת כבר איננה פתוחה ונחשבת כי נרפאה, ניתן להתחיל בעיסוי עדין. כל עוד הצלקת נמצאת בשלב הראשון (שאינו בוגר) רצוי לנקוט בגישה מתונה בזמן העיסוי. בתחילה הצלקת עשויה להיות רכה מאוד, אדומה וכואבת. בשלב זה עדיף לעסות סביב הצלקת, תוך התמקדות ברקמות שמעליה ומתחתיה. ככל שהצלקת הופכת רגישה פחות ופחות ניתן להמשיך ולהתקרב ולעסות גם אותה.

יש להניח את האצבעות כך שכריות האצבעות מצויות ממש מעל קו הצלקת שלך. ניתן להתייחס לאזור הבטן כבעל שלוש שכבות, אם כי יש הרבה יותר אבל נפשט כאן את הדברים.

השכבה הראשונה היא שכבת העור העליונה, פני השטח. אפשר לראות כיצד העור נע מעלה-מטה ומצד לצד בקלות כאשר שמים את האצבעות על פניו. ניתן להקביל את הבדיקה להנחת אצבעות על מקלדת המחשב והנעתן לצורך בחינת יכולתם של כל המקשים לנוע בכל הכיוונים.

יש לפעול בכיוון ההתנגדות. ניתן יהיה להרגיש כי העור נע כלפי מטה יותר בקלות מאשר כלפי למעלה ולכן תידרש עבודה יותר בכיוון מעלה על מנת להחזיר את יכולת התנועה לאזור זה. האם העור נע בקלות יתרה כלפי צד אחד יותר מאשר כלפי הצד מהשני? אם כן, יש לעבוד יותר בכיוון ההתנגדות, לקחת את העור עד שמורגשות מתיחות עדינות של הרקמות ואז להחזיקו שם עד שאתה שמורגשת תחושת שחרור או היתוך הרקמות.

לסיכום, התנועות אותן יש לבצע הן כלפי מעלה, מטה, מצד לצד וגם במעגלים קטנים. יש להתחיל לעבוד על הרקמות סביב הצלקת ועם הזמן, להתקדם ולעשות זאת על גבי הצלקת בהתאם למה שסף הרגישות והכאב מאפשר. בסופו של דבר המטרה היא להיות מסוגלים לגלגל את הצלקת בין האצבעות.

השכבה השנייה מתחת לעור היא שכבת השרירים. יש להשתמש באצבעות ולהפעיל לחץ עמוק יותר לתוך הבטן עד שניתן לחוש את שרירי הבטן. באמצעות המגע ניתן לחוש כיצד שכבת רקמות זו נעה. האם צד אחד נע פחות מהצד השני?
בדרך כלל יתברר כי קצה אחד של הצלקת היא מוגבל יותר בתנועה מאשר הקצה השני. על פי התיאוריה של הכותבת (תיאוריה שלא הוכחה), הצד המוגבל יותר בתנועה הוא הצד בו עמד המנתח בזמן ביצוע הניתוח. האם זה מסתדר?

יש לחזור על אותן תנועות שנעשו בשכבת העור - למעלה, למטה, מצד לצד, ועיגולים. רצוי לעשות זאת בכל האזור המקיף את הצלקת ואפילו על גבי הצלקת עצמה בהתאם למה שהכאב והרגישות מאפשרים.

כדאי לעבוד על כל הבטן התחתונה היות והידבקויות יכולות להיווצר גם על פני המעי הגס הממוקם ליד עצמות האגן.

אם ישנה תחושה כי באזור או בכיוון מסוים התזוזה איננה טובה יש לתרגל בצד זה יותר. בעדינות יש לקחת את הרקמות למקום בו הן אינן רוצות להיות ובזהירות להחזיקן שם. עשויה להיות תחושת צריבה קלה, וזה נורמאלי בעת מתיחת רקמות. יש להחזיק את הרקמות בסוף טווח התנועה שלהן עד שניתן לחוש בריכוך או ההיתוך של הרקמות. כלומר שהרקמה הצלקתית משתחררת. התחושה היא כמו חמאה הנמסה בין האצבעות.

יש לנהוג בכבוד כלפי הרקמות, לא לכפות אלא לעודד את הרקמה להשגת חופש תנועה גדול יותר, ניתן להשיג את התחושה של שחרור או היתוך. יש להימנע מהפעלת כוח כדי למנוע מצב שבו הרקמה מגלה התנגדות ואיננה משתחררת.

השכבה השלישית היא השכבה העמוקה ביותר, ברמה של האיברים הפנימיים. היישר מתחת לקו הצלקת נמצא המעי הדק היכן שהצלקת נשענת על גבי הרחם ושלפוחית השתן. שלפוחית השתן יושבת ממש מאחורי עצם הערווה, הרחם מאחוריה ומעט למעלה משם.

כדי להגיע לרמה זו יש לשכב בברכיים כפופות, כדי לאפשר לרקמות הבטן התחתונה להרפות. הדבר מאפשר לאצבעות לחדור עמוק יותר לתוך רקמות חלל הבטן. הרצוי הוא עיסוי לא רק באזור הצלקת לבדה אלא גם נמוך יותר, ליד עצם הערווה. רצוי אף לשקוע אל מתחת לשרירים ולראות האם ניתן להעביר את אותן הרקמות לצד רקמות עמוקות יותר לצדדים, למעלה ולמטה.

העיסוי ברקמות העמוקות הוא זה שצריך להביא לשחרור על מנת למנוע התפתחות של כאבי גב או צורך במתן שתן בתכיפות בשנים הבאות.יש לוודא כי שני הצדדים מתניידים באותה המידה. אם זה לא המקרה, יש למקד את תשומת הלב ועבודה על מנת לשפר את הניידות באזור בו ההתנגדות גדולה יותר עד שלא ניתן להזיזו עוד. יש להחזיק בעדינות ולהישאר במצב זה עד שמרגישים כי הרקמות נמס ומשתחררות תחת האצבעות. יש להמשיך ולבדוק שוב את ניידות הרקמות ולראות אם היא זהה בשני הצדדים.

למשך כמה זמן יש צורך להמשיך בעיסוי הצלקת?
יש לבצע עיסוי עד להבאת הרקמות לתנועה חופשית בכל הכיוונים בשלושת השכבות. ברגע שמגיעים לרמת ניידות זו, צריך לבדוק את האזור מדי פעם, בתחילה אחת לשבועיים ואחר כך פעם בחודש במשך השנה-שנתיים הראשונות שלאחר הניתוח. אם במהלך הסדיקה מתגלה כי הרקמות שוב נעשו נוקשות, יש לחזור לשגרת עיסוי בתדירות גבוהה יותר.

בין אם הצלקת הקיסרי חדשה, בת מספר חודשים או שנים, ביצוע העיסוי יכול לעזור במניעת בעיות בהמשך הדרך. זה אולי נשמע כמו הרבה עבודה אבל מדובר רק ב-5 דקות ביום שיכולות להביא לשחרור הרקמה הצלקתית והגדלת הניידות בבטן התחתונה. במידה ואישה נתקלת בקשיים במהלך העיסוי או שנראה כי הרקמות אינן מגיבות לעיסוי כדאי שתפנה לפיזיותרפיסט המתמחה בבריאות האישה.

http://thebalanceguru.wordpress.com/2012/02/25/did-you-massage-your-c-section-scar/

סרטון הדגמה של עיסוי הצלקת הניתוחית