ללדת אחרי קיסרי - שירה גרפיט

לא פעם נשים מספרות על הלידה הקיסרית שלהן כעל חוויה טראומטית וקשה, לפעמים אפילו אלימה. חלקן חשות כי נלקחה מהן השליטה בלידה וכי הגוף שלהן בגד בהן. עקב התחושות הללו, צצות שאלות כמו: האם לא אוכל לעולם ללדת באופן טבעי? מה לא בסדר איתי? האם אני גורמת נזק לעובר שלי? מדוע נכשלתי? שאלות קשות שמובילות למסע עמוק אל תוך חוויית הלידה, אל העבר של אותה אישה ואל מעמקי הנפש, אולם לא תמיד ניתן לקבל תשובות לשאלות האלה.

השאיפה צריכה להיות לשפר את חוויית הלידה עבור כלל הנשים שצריכות ללדת בניתוח קיסרי, גם אם הוא מתוכנן, וגם אם הוא ניתוח חירום, כדי שלא יישארו עם צלקת רגשית מהלידה שלהן. בעולם אידאלי, האחריות לעשות זאת צריכה להיות של הצוותים הרפואיים בבתי החולים, אבל לרוע המזל, ברוב המקרים הצוות לא פנוי ולא ערוך להתחשבות ברגשות היולדת ובחוויית הלידה שלה, בעיקר בגלל שניתוח קיסרי הוא הליך כירורגי, על כל המשתמע מכך (סיכונים, סטריליזציה ונהלים שונים שקשה לחרוג מהם).

כל זה משאיר אותנו הנשים, האחראיות העיקריות על החוויה שלנו. וזה אולי נשמע מעט מידי וקשה מידי, אבל עם הידע הנכון והרצון לחוות את הלידה בצורה חיובית על אף האכזבה מכך שלא נלד בדרך הטבע, ועל אף הפחד מההליך הפולשני – אפשר להפוך את הניתוח ללידה טובה. אפשר להכניס אליו את האווירה שאנחנו רוצות, את התמיכה שחשובה לנו, ולהחזיר את השליטה לידיים שלנו (או לפחות חלק ממנה).

קיסרי חירום כחוויה חיובית

ישנה נטייה לחשוב שכשלידה מתפתחת לכיוון של ניתוח קיסרי, אז אין לנו כל שליטה על המצב ואנחנו נמצאות בדרך הבטוחה לחוויה רעה וטראומטית. מהניסיון שלי ושל נשים רבות ששוחחתי עמן, זה לא חייב להיות המצב. המקרים שבהם עוברים לניתוח קיסרי כה בהול, עד כדי כך שלא ניתן להתכונן אליו ולעכל את המצב – הם נדירים. רוב הניתוחים הם תוצאה של השתלשלות לידה שאיננה מתקדמת, או שיש חשש למצב העובר, ובמשך כמה שעות טובות שוקלים ליילד בניתוח.

ההמלצה שלי היא לא לבוא סגורה על זה ש "לי זה לא יקרה", ולנסות לא לפתח אנטי כלפי האפשרות הזאת ברגע שהיא צצה. מובן שהשאיפה הראשונה היא תמיד להימנע מניתוח וליצור סביבת לידה שתאפשר את מירב הסיכויים ללידה טבעית ובריאה, אולם עצם השאיפה הזאת הופכת לפעמים להיות המטרה העיקרית, ובגלל התוכנית הברורה שלנו לגבי אופן הלידה, אנחנו מגיעות לא מוכנות לאפשרות שדברים יתגלגלו אחרת. לקח לי חודשים (ואולי שנים) להבין שהגישה הזאת היא מה שגרם אצלי למפח נפש גדול מאוד אחרי הקיסרי הראשון, ושנתיים מאוחר יותר – גם לאחר הקיסרי השני שלי (ניסיון ללנל"ק שהסתיים בעוד קיסרי, בתרחיש כמעט זהה לראשון).

אני מאמינה שחלק מתוכנית הלידה צריך להיות דרכים להתמודד עם מצבים בלתי-צפויים שיכולים לקרות בה. "איום" בניתוח קיסרי הוא דוגמה נפוצה למצב כזה.

עכשיו נניח שבאת מוכנה ללידה טבעית (לידה ראשונה, או ניסיון לויב"ק) ואת מאוד חזקה ובטוחה בעצמך, אך בכל זאת הדברים לא התפתחו כפי שרצית ואת בדרך לחדר הניתוח.

מה עושים עכשיו? איך מחזירים את תחושת השליטה לחוויית הלידה שלך? איך הופכים ניתוח קיסרי לחוויה טובה?

1. אין לך את כל הזמן שבעולם להתחיל לעכל ולהתכונן נפשית, לכן אני מציעה הכנה מקוצרת. נסי להתמקד בשאלות הבאות: מהו הדבר הכי חשוב לך? מה את בשום אופן לא מוכנה שיקרה? מיהו האדם שאת הכי רוצה לידך? עצם ההתמקדות בשאלות האלה תכוון את הפוקוס שלך לדברים חשובים לך ביותר. רוב הסיכויים שיהיה לך מספיק זמן לבחור מי יהיה המלווה שלך, ולבקש ממנו את שידאג לכך שהצוות ישתף פעולה לפחות עם דבר אחד שחשוב לך מאוד (למשל לשחרר לך יד אחת אחרי יציאת התינוק כדי שתוכלי לגעת בו, או שלא ישטפו את התינוק, או כל דבר אחר שחשבת עליו ומשמעותי עבורך). אם תהיי צלולה ומספיק רגועה כדי להמשיך לתת הוראות, תוכלי כמובן לבקש עוד דברים ולנסות להשפיע יותר על מהלך הלידה הקיסרית שלך.

2. לתת למלווה תפקידים מראש, כדי שלא תתאכזבי מאוחר יותר שהוא שכח: להחזיק לך את היד, לצלם את התינוק ברגע שנולד, ללטף לך את הראש, ללוות את התינוק לתינוקייה, וכל שאר הדברים שאת מצפה ממנו, בדומה ללידה רגילה. תפקידים ברורים מקנים תחושת שליטה והרגשה שאת אחראית על החוויה שלך.

3. אחד הדברים החשובים בעיניי הוא לברר עוד לפני הלידה האם בבית החולים נותנים למלווה להיכנס לחדר הניתוח גם בניתוח חירום. אני אישית לא הייתי הולכת ללדת בבית חולים שלא מאפשר זאת. אני מכירה כמה נשים שילדו בקיסרי לא מתוכנן ובן הזוג  לא הורשה להיכנס עמן – והן הרגישו בודדות ומפוחדות. ישנם בתי חולים שבוודאות מאפשרים את כניסת המלווה לניתוח, ולא רק לניתוח אלקטיבי. שווה בדיקה.

4. התכנסות בתוך עצמך – בלידה רגילה מדגישים את החשיבות של התכנסות, החשכת החדר והתמקדות פנימה שמובילה להפרשת הורמוני לידה ולמצב מנטאלי נכון יותר ללידה פעילה. בעיניי המצב הרגשי הזה חשוב גם בלידה קיסרית! התכנסות בתוך  עצמך ובקשר שלך עם התינוק תחזק אצלך את ההרגשה שאת היא זו שיולדת, תחושה שאת היא זו שמביאה את התינוק שלך לעולם, על אף שהוא נולד בעזרת המנתחים.

5. לדבר אל התינוק – הוא אמנם עוד לא שומע ומבין, אבל התקשורת שלך עם התינוק בזמן הלידה תורמת לתחושה שאת ותינוקך עושים כאן מאמץ משותף שבסופו תיפגשו סוף סוף. הרבה נשים מספרות שהדיבור אל התינוק במהלך הלידה (רגילה או  קיסרית) הרגיע אותן וחיבר אותן אל התהליך.

6. להפוך את החוויה למיוחדת – לפעמים דברים קטנים הם אלה שהופכים את הרגע למיוחד. אפשר לשיר יחד, לומר תפילה, להעלות זיכרונות, להסתכל למלווה בעיניים או סתם לבכות יחד מהתרגשות. הביחד הזה מעניק תחושת ביטחון שהיא חשובה מאוד  בחדר הניתוח הקר, המואר והמאיים.

7. לא לשכוח לנשום – נשימה יסודית ועמוקה יכולה להשיב לך את הרוגע ולמקד אותך בכאן ועכשיו. פעמים רבות המעבר לחדר ניתוח נתפס כמבהיל ומפחיד, ולו רק בגלל שלוקחים אותך, מעבירים אותך, מגלגלים אותך במסדרונות, וכולי. נסי להירגע ולהתמקד במטרה שלשמה את כאן: ללדת תינוק!

8. אם את לקראת קיסרי אלקטיבי ויש לך יותר זמן להתכונן, מומלץ להשוות בין בתי החולים ולבחור ללדת היכן שמאפשרים לך את כל מה שחשוב לך. בדקי למשל: האם המלווה יהיה אתך בניתוח? האם ניתן להניק בחדר ניתוח? מהי הפרוצדורה הראשונית בתינוקייה?

האם ניתן לבחור מנתח? האם מחלקת היולדות במצב סביר? בחירת בית החולים משפיעה רבות על חוויית הלידה.

לידה קיסרית היא אירוע מרגש וחשוב שתזכרי לאורך שנים. כדאי לעשות את כל מה שניתן על מנת להפוך את המאורע לחוויה חיובית ומעצימה. אם תצליחי בכך, תרגישי כמו שלכל אישה מגיע להרגיש: חזקה, בטוחה בעצמה ואמא לתפארת.

הכותבת היא יעל רותם – בעלת האתר קיסר נולד ליולדות בניתוח קיסרי.